ענבל ראובן
Inbal Reuven
וייב-קודינג ורוח הזמן
בעידן הטכנולוגי הנוכחי, אופן התקשורת שלנו עם מכונות המבוסס על שפה טבעית, אימפולסיבית ותחושתית, חרג מגבולות הממשק הדיגיטלי והפך למערכת ההפעלה המרכזית של המרחב הציבורי כולו. תופעה זו מולידה את עידן ה-“Vibe Coding”, שבו הלוגיקה, המבנים הממסדיים והתחביר קורסים לטובת פוליטיקה חדשה של רגש ותוצאות תודעתיות מיידיות. ההתמסרות האלגוריתמית לפרומפט האנושי מנוהלת באמצעות מצבי רוח משתנים ורגשיים ומנסחת מחדש יחסי כוח בעיצוב של התודעה. תחת משטר ה״ויבוקרטיה״ החדש, אין עוד מקום למציאות אובייקטיבית או לידע מדיד. הלגיטימיות של עמדות, רעיונות או מהלכים פוליטיים נמדדת אך ורק בעוצמת התהודה והביצוע הפרפורמטיבי שהם מייצרים ברשתות. המידע היציב מטושטש ובמקומו מופיעים נתונים המתווכים באופן רגשי ומרונדרים מחדש בכל רגע בהתאם לטון ול"וייב" הדומיננטי. המחקר הנוכחי פועל בתוך המרחב הלא יציב הזה, ומבקש לבחון אותו דרך פרקטיקה חזותית-אלגוריתמית. הוא שואף לחשוף כיצד המקור הולך לאיבוד, ומבקש לקבע ולנתח את הרגע שבו הידע (דאטה) מומר בפעולה חזותית מניפולטיבית, במרחב ציבורי שבו הרגש תמיד קודם להיגיון. הפרויקט הוא מחקר כתוב המלווה בניסויים חזותיים.