TRAIN | STATION

המציאות התכנונית של תחנות הרכבת בישראל משקפת הנחת יסוד אנטי עירונית: במקום להוות שער לעיר, התחנות התפתחו כאיי תשתיות מנותקים. תפיסה זו, שראתה ברכבת מתקן לוגיסטי או אמצעי אסטרטגי חסר תפקיד חברתי־אורבני, עיצבה את התחנות כ-Non-Places - חללים חסרי זהות. בעוד שברחבי העולם תחנות הרכבת מהוות מרכזים עירוניים, בישראל הן תוכננו בעיקר כמערכות תחבורתיות סגורות. תחנת הרכבת לוד, שהוקמה על ידי העות'מאניים ותוכננה מחדש בתקופת המנדט כצומת מסילות אסטרטגי מרוחק מהעיר, נותרה מנותקת גם לאחר התרחבות העיר. הפרויקט מציע להגדיר את מתחם הרכבת כעוגן ציבורי ועירוני. באמצעות החזית והגג כאלמנטים מתווכים בין התשתית לעיר, התכנון יוצר מרחב ציבורי רציף ומחדש את הקשר בין השכונות לתחנה.