STATE OF EMERGENCY: When Space Loses Its Function as Shelter
ייתכן שהמקום הוא הגיבור האמיתי של נרטיב זה. בסח'נין, העיר אינה עוד רקע דומם להתרחשויות, אלא ישות חיה הנושאת זיכרון משלה ומשתתפת בעיצוב המציאות שלה. כל פינה, כל רחוב וכל בית נושאים את חותמם של השינויים שנחרתו במקום, בעוד שהמרחבים שבעבר תמכו בחיי היומיום נושאים בהדרגה את עקבות הסכסוך.
האלימות הייתה לנקודת המוצא לקריאת העיר. דרכה נחשף תהליך השינוי האיטי של המרקם העירוני. מה שהתפורר מעולם לא היה מרחב ציבורי יחיד, אלא רשת היחסים שקשרה בעבר בין הבית לרחוב, בין בית הספר לשכונה ובין הפרט לקהילה. ככל שיחסים אלה נחלשו, איבדו המרחבים המשותפים בהדרגה את יכולתם לקיים את חיי היומיום. המקום השתנה מתווך שבאמצעותו נוצרו יחסים חברתיים לעד להיעדרם, והאלימות הופיעה כאחד מביטוייו של חלל עירוני וחברתי זה.
מתוך קריאה זו מתגבש הפרויקט כקוד עירוני חדש, המבקש להשיב לעיר את ההיגיון היומיומי שלה — ההיגיון שבאמצעותו נשזרו יחסים עוד לפני שנבנו הבניינים. בית הספר, המגורים והרחוב המסחרי הופכים לחלקים של מרקם עירוני אחד, בעוד החקלאות מדומיינת מחדש כתשתית חברתית — פרקטיקה שמתקיימת ונחווית לא פחות משהיא מעובדת.
באמצעות פרקטיקה זו נשזרת רשת של מרחבים שלישיים, המשתרעת מבית הספר אל השכונה, חוצה את הרחוב ומגיעה אל הרבעים ההיסטוריים של העיר. ברחבי הרשת הזאת מטפחים את תחושת השייכות כפי שמטפחים את האדמה, וכך מתאפשר לעיר לשקם את יכולתה לייצר מחדש את חיי היומיום.