סַף –
קו מעבר שממנו והלאה מתחיל מצב חדש.
כמו דמעה העומדת בשולי העין,
מטשטשת
אך אינה נופלת.
זהו רגע בזמן בו מתקיימים בו זמנית גשר וחציצה בין פנים לחוץ. העבודה מבקשת לייצר מצב של השהיה בתוך רגע דואלי שאינו מאפשר הכרעה ויותר מכך, כלל אינו רוצה בהכרעה; לשהות במתח הזה ולמתוח אותו עד מעל הזמן.
