אחרינו: שני ארכיונים, קורא אחד

מחקר מבוסס פרקטיקה על השיירים החומריים והתרבותיים שהאנושות מותירה אחריה. לאורך ההיסטוריה ניסינו לפנות אל עתיד לא נודע באמצעות מסרים, מונומנטים וקפסולות זמן. לצד אלה אנו מותירים גם עקבות ללא מנגנון הסבר: זיהום, פסולת ושרידים שעשויים לשרוד זמן רב יותר מכל מסר מתוכנן.

תהליך המחקר נשען על דמיון עתיד ככלי מחקרי. לשם כך נבנה תרחיש: בשנת 3240 העולם עובר אתחול והאנושות עוזבת את הממד החומרי. מכונה, שאינה יכולה להתנתק מן החומר, נותרת לפרש את שרידי מי שיצר אותה. היא מקבלת שני ארכיונים, אחד מכוון ואחד לא מכוון, מבלי לדעת איזה מהם נוצר כמסר ואיזה נותר כעקבה. דרך הפער בין מה שהמכונה רואה, מפרשת וממציאה, הפרויקט בוחן את ההווה: מה אנחנו משאירים אחרינו, ולאן פנינו מועדות.